ביקורת ספר – מעורב – חיי בשחור לבן

/
/
/
292 Views

"אני שונא גזענות סמויה. תמיד שנאתי לנחש אם מישהו מרושע/חצוף/עצבני בגלל שהוא שונא את הגזע שלי או בגלל שיש לו יום רע. כשהתבגרתי, שמתי לב שגזענות סמויה היא כמו דיכאון: אתה יודע את זה כשאתה מרגיש את זה, אבל קשה להסביר למישהו שמעולם לא חווה את זה. זה כמו חוש שישי שאלוהים נתן לאנשים צבעוניים שאנשים לבנים לא מאמינים בהם. אנחנו פשוט יודעים".

בספר הזיכרונות שלה "Mixed: My Life in Black and White" (2006), אנג'לה ניסל כותבת על ההתמודדויות שהיא מתמודדת איתה בזמן שגדלה דו-גזעית. שמו של ניסל אולי מוכר למעריצי הסדרה הקומית של NBC "Scrubs". היא כתבת צוות של התוכנית כבר ארבע שנים וכעת היא מייעצת למפיק. כאמן מורעב (המכונה סופר עצמאי), ניסל מכר כמה סחורות באיביי תמורת מזומן נוסף. המתמודדת הזוכה באחד מהפריטים הללו הייתה מנהלת טלוויזיה שקראה את ספרה הראשון "היומנים השבורים" (2001), שהיה על ימיה כסטודנטית משובשת. הזוכה ב-eBay הכיר לניסל סוכן ספרותי בטלוויזיה ששלח עותקים של "היומנים השבורים" לתוכניות המגייסות כותבי קומדיות. לניסל היו הצעות עבודה רבות, אבל בחר ב"Scrubs".

הכישרון שלה להומור סרקסטי ומהיר, שהוא הכוח המניע ב"Scrubs" הוא מה שהופך את "Mixed" לקריאה חובה. כשניסל לומדת בכיתה ד', שניים מחבריה לכיתה, ג'ימי ומייקל, קוראים לה זברה. (זה לא החלק ההומוריסטי.) אביו של ניסל מגלה והולך לבתי הבנים עם אנג'לה. הוריו של ג'ימי נוזפים בבנם. עם זאת, אביו של מייקל טורק את הדלת בפניו של אביה של אנג'לה. הכלב של האב הזה השתמש בחצר של בני ניסלס כשירותים, אז אביה של אנג'לה ממציא תוכנית מצחיקה הכוללת גלולת אקס לאקס. אנג'לה שואלת את אביה אם האקס לאקס יפגע בכלב. "'לא, רק השטיחים של אבא של מייקל'", עונה אביה.

עם זאת, מאוחר יותר, אנג'לה מגלה שאביה בוגד באמה, אבל אפילו המצב הזה ספוג בהומור. "כבר ידעתי שההורים שלי נתקלים בבעיות והיא חשדה באבי בבגידה. (הערה להורים: ניסיון לנהל שיחות סתמיות על ידי אייית מילים כבר לא עובד ברגע שהילד שלך קורא.) ואז מאוחר יותר, "מאז הוויכוח הראשון על אבא שלי בוגד בזונות, אמא שלי התחילה לעבוד הרבה…".

העניין בספר הזה הוא שהרגעים הקומיים הם גם רגעים עצובים. וזה הכוח של ניסל: היא מצחיקה אותך, אבל היא גם גורמת לך לחשוב. הערות של אנשים על המראה שלה מלמדות אותה שיש שיער "טוב" ואף "מכוער". התכונות שאנשים מחשיבים ליפות הן מאביה הלבן.

היא הלכה לבתי ספר שחורים לגמרי, לבתי ספר לבנים, ציבוריים, פרטיים, בתי ספר הקשורים לדתות שונות – ובכל זאת היא מעולם לא השתלבה. היא מעולם לא הייתה לבנה מספיק או שחורה מספיק, אז היא הייתה מטרה להתגרות חסרת רחמים. "בהיותך ילד מעורב, אתה מתרגל שאנשים בוהים בך", היא כותבת. היא מיד עוקבת בהומור: "למדתי שגלגל עיניים או הוצאת לשוני היא הדרך המהירה ביותר לגרום לאנשים להסיט את מבטיהם". היא לומדת שלהיות דו-גזעי לא קל יותר בעולם ההיכרויות. היא שמה לב שמשישה עמיתים שחורים לעבודה בחברת הפקה, "לחמישה היו נשים לבנות ואחת יצאה עם בחורה אסייתית".

הספר מלא בהתמודדויות של ניסל, אבל היא לא רוצה שתרחם עליה; היא מסבירה כיצד החוויות שלה (טובות או רעות) הפכו אותה למי שהיא. היא גורמת לך לדאוג לאנשים בחייה, במיוחד מאמה, שנתנה לבתה להחליף בית ספר ודת – כמעט באותה תדירות שבה החליפה את בגדיה – בניסיון למצוא את עצמה. ניסל לא מצנזרת את עצמה – או אף אחד אחר – מה שגורם לדיאלוג מבריק וכנות לא מתנצלת.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This div height required for enabling the sticky sidebar
Copyright at 2022. www.tormow.com All Rights Reserved